02 Sep
02Sep

הכרזה על הידיעה מגדולי תורה

אם שואלים רב אם לנסות ולהתפלל ליד ציון מנוסה בישועה פלונית והרב אומר 'תנסה, לא תפסיד' זה עדיין לא בגדר הכרזה מאותו רב על המקום כמקום ישועות ואפילו אם רב גדול יעלה בעצמו להתפלל על יד מקום ידוע- הרי שתפילתו גם יכולה להתפרש כניסיון שאותו גם היה מציע, אבל כשלא עוד רב אלא אחד מגדולי הדור האחרון עונה כזה דבר- זה יותר שווה בדיקה, אך כלפי הציון ששם קבור הרב ה"תולדות אהרן ומשה" ציון יצחק חכם ברוך מעלם, אז שר התורה והיראה חכם שבתי אטון לא סתם השיב לשואל על מקום זה, אלא שהוא הכריז על כך רבות ומעצמו, כלומר, מבלי שכלל נשאל על כך.

פתיחת מזל בדוקה

ואכן, בציון זה לרבים שיודעים על כך, נפתח המזל ומיד לאחר תפילה במקום מקירות הלב- מצאו את זיווגם.

מהתרחישים שקרו שם

חוזר היה ומספר שר התורה והיראה הגר״ש אטון לבני ישיבתו ישיבת "ראשית חכמה" ירושלים ת"ו בהתלהבות רבה, כי בשנת ה' תשמ״ט היה רווק בן ארבעים ומעלה שהלך לציון מגנן של ישראל משך ארבעים יום רצופים ומשם נסע עם ספרו של כ״ק רבנו מגן-ישראל, הספר ״תולדות אהרן ומשה״ ובו במקום מצא את אשת-נעוריו.כך כאשר אחד מבחורי הישיבה הקדושה של חכם שבתי אטון הלך ללמוד עם חברותא ובדרכו נפל קורבן למעשה-תעלולים ודריסת רכב ומצבו הוגדר ״בין אנוש למת״, הלבישוהו את הכיפה הלבנה הגדולה שלבשה כ״ק רבנו מגן-ישראל בחייו ובו בזמן קראו עשרה מבני הישיה״ק את סדר ״פטום הקטורת״ שלזה כידוע יחס מגנן של ישראל חשיבות עליונה, ובאותו יום ממש קם האנוש על רגליו כאחד האדם.

הכל בגלל מסירות נפשו של הקבור שם

וזהו מגודל מסירות נפשו להגן על הכלל שלכן רבו הנסים שנעשו אחר פטירתו, וכאשר גילו לנו כבר חכמי התלמוד (במס' חולין ז':) ״...דאמר ר' חמא בר חנינא: גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן...״.היה מוכן ושמח בקלות למסור נפש ולמות למען גאולת ישראל. כפי המעשה שארע עם ידידו ואוהבו, הגה״ק רבנו סלמן מוצפי זצוק״ל, שביקשו כ״ק מגנן של ישראל כי יערכו סדר תיקון מיוחד עם ספרי־תורה למען גאולת ישראל וכששאלו הגה״ק חכם סלמן מוצפי: 'והלוא בתיקון זה כרוכה סכנת־מוות, כאשר ספר התורה צריך להיות בקדושה יתירה ביותר לצורך תיקון זה?' השיבו מגנן של ישראל: 'ומה בכך שאמות למען עם ישראל הנאנקים?!'. זוהי דוגמא לסיפורי־חלחלה נוספים שנמצאו ובפרט בנסתר... וזהו מהמעט. אך כך ישנם עוד ועוד סיפורים רבים ונשגבים...

מתפלל על המתפלל כעבד לפני השכינה

את כל גופו הגשמי שיעבד הוא לבוראו יתברך והפכו לרוחני ומזוכך. כל זאת עקב תחושתו כי לא רק הנשמה היא חלק אלו¬ה ממעל, אלא אף הגוף הגשמי שייך רק לבורא יתברך. ואם הבורא יתברך מספק לכל יצור את כל כדי חיותו בכל רגע ושעה- איזו בגידה היא להתפאר בכזה מלבוש? הלוא הגוף עצמו שייך רק לבורא, והבורא יתברך כבר גילה לכל אדם כיצד לקדש את הגוף הגשמי ולשמור עליו כראוי. עד שהגיע בימי חייו האחרונים לדרגה עליונה ביותר עבד את בוראו בכל יכולת גם כאשר חלה במעיו ובריאותיו, ובשרו נסדק עד עצמותיו הקדושות. כל זאת למטרת כפרה על עוונותינו, וכפי שנשאל אז: 'איך זה שצדיק כמותך סובל?' והוא השיב: 'דיו לעבד להיות כרבו!', כאומר: לי, עבד-הבורא- היה מגיע לסבול לפחות כמו שסובל רבי (והכוונה לשכינה הקדושה), והן רבי, סובל את כל סבלי ישראל בגלותם וכאשר הוא מעניש חוטא, חש הבורא יתברך את כל סבלו של החוטא ואומר על כך: ״קלני מראשי״, ״קלני מזרועי״ (סנהדרין ו' ה'). כי כך הוא הבורא יתברך אשר ״בכל צרתם״ של ישראל, ״ל ו״ עצמו נהיה ״צר״ (ישעיה ס״ג ט'). לגודל סבלו היה זועק ״אך״ כשבתוך כדי כך היה חושש מלהראות כמתאונן ומלומר מילת חולין ומתקן זאת בהמשכו של הפסוק ״טוב וחסד ירדפוני...״ ואו בהמשכו של הפסוק ״טוב לישראל...״ כניתן לראות בתמונה מטה דוגמא לתזכורות 'דברים שבקדושה' שנהג לרשום לעצמו בכתב חכמי ורבני ספרד הנקרא 'כתב חצי-קולמוס', מחשש לשכחה מגודל יסוריו הנוראיים. סמוך לפטירתו ממש כמו שבו לפתע כוחותיו והצליח אף אז להשכים לנץ.

כחייו כך במותו

ולא רק מסירות לכלל. משמשו ויד ימינו הר' שמואל כהן - גבאי ביהכנ״ס ״עזרא הסופר״ ירושת״ו סיפר שמגנן של ישראל זצוק״ל הלך רגלי לכל מקום שבקדושה כדי לטרוח למען זכות המצוה. הרה״ח רבי יאשיהו פולק יבלט״א מק״ק 'ביאלה' סיפר כי כל מה שדבק כ״כ בכ״ק רבנו מגנן של ישראל, הוא לאחר שגילהו יחידי בציונו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי ע״ה באותם ימים שמרוב קשיים להגיע לציונו היה המקום כשמם והיאך שפך שיחו שם בבכיו על צער השכינה הקדושה.

כמו בבגדאד

ישנו מעשה שקרה בבגדאד עם זקנו של חכם אהרן מועלם שנודע בתואר '''מלאך אלוקים קדוש''' על ידי רבי חיים פלאג'י, הוא רבינו מהרש"ם שנדוך = הרב ששון מרדכי שנדוך המעשה קרה בזמן עצירת גשמים אדירה שכמעט לא היה בה מה לשתות ולאכול מרוב חוסר הגשמים והתבואה שבעקבותם, אז היתה החלטה בבית הכנסת הגדול של בבל שיעלו כולם אל ציונו של מהרש"ם שנדוך שהרי הוא זה שחיבר את התפילה המתחלת במילים "מדכר עבדכון קדמיכון" שאומרים בתחילת החורף והנה במקום החלו לנדוף גשמי ברכה. כך סיפר בעצם נכדו של מהרש"ם שנדוך שאנו עסוקים במרכז הישועות של תפילה על ציונו, הוא הרב ה"תולדות אהרן ומשה" ציון יצחק חכם ברוך מעלם זצוק"ל עצמו‏[1].

דרכי ההגעה למקום

הכיצד זוכים ומגיעים אל מקום ציונו הקדוש?מקום ציון-קודשו: בכניסה להר-המנוחות. מיד בכניסה הראשית פונים ימינה. כשאנו משמאל לציון ידידו ואהובו זקן-המקובלים הגה״ק רבנו יצחק כדורי- סופרים כחמשה עשר פסיעות ימינה ומגלים ממש שם את ציונו (ציון ישן וגבוה מעט) של כ״ק מגנן של ישראל זיע״א.

  1. מעשה זה מובא משמו על ידי הרב עזרא בצרי בסוף ספרי מהרש"ם שנדוך



הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות