! לידה: !! פטירה: || -נולד ביום א' בשבט לערך בשנת ה' תרס"ו ליצירה || נפטר בשנת ה' תשמ"ט ליצירה
נולד לאביו הרה"צ חכם ציון יצחק[10] ולאמו הצדיקה והחסידה מרת שמחה[11]
משפחתו ידועה בהצנע לכת. הם מאוד חוששים מהקדמת תארים לשמם[12] ובשל כך עדיין מעטים הפרטים שסופרו על ראשית חייו, עם זאת ידעו כולם לקרותו "חכם אהרן" כאילו היה זה שמו.
לידתו לוותה בשמחה אדירה שכן היה זה לאחר פטירת אחיו יחזקאל בבגדאד וכן, לפי המסופר במשפחתו[13], היה אור גדול בבית עת לידתו.
בילדותו, עת החלו להישמע בעולם דיבורים על הקמת מדינת ישראל, החלו להישמע בבגדאד כינויי גנאי כלפי היהודים המתגוררים ברובע היהודי שבבגדאד, מצב זה גרם שמשחק התגרויות החל משתולל בין ילדי הערבים לבין ילדי היהודים. במצב זה מסופר שכאשר הבחינה אמו ע"ה בהתגרות שבין הילדים, כצאצאית לשלשלת נשיאים שהיו ממונים מהשלטון הטורקי על החלת סדר ומשמעת הן בין יהודים והן בין גויים, היתה יוצאת לחצר ביתה ופונה באיום לילדי הגויים כי באם ימשיכו בהתגרות הזו, הוא מיד תקרא לבנה חכם אהרן שיאמר פסוק ואז רע ומר יהיה גורלם והילדים המתגרים היו נמלטים משמועה זו על נפשם[14].
למד מנערותו עם הרב הגדול המקובל חכם שמואל דרזי ועם זקן המקובלים חכם יצחק כדורי[15]. חכם שמואל דרזי סיפר על נערותו של החכם ה"תולדות אהרן ומשה" ב"ר ציון יצחק. חכם ברוך. מעלם כי מנהגו היה לישון על ספסל ב"מדרש בית זליכה" כשכיפה גדולה עוטפת את ראשו וחבלים לידיו והתולדות אהרן ומשה. ציון. חכם ברוך. מעלם ביקשו שאם רואה הוא כי מגיעה עת חצות ליל והוא ישן- ימשוך אותו הוא בחבלים הללו ויעיר אותו לאמירת "תיקון חצות".
בבגדאד הוא התייתם מאמו, שגם כן אחיותיה נפטרו אומנם אחר עלותן לארץ הקודש אך בזו אחר זו.
בשנות השלושים לחייו עלה לארץ הקודש בצורה שקטה עם אביו כשאור דולק בבית ורכוש רב נמצא בו כדי שלא יכירו בכך השלטון, אז הורו לו רבותיו הגדולים חכם אפריים הכהן וחכם סלמאן חוגי עבודי כי על אף הספקות הכרוכות בכך[16]- הגיע העת לשאת אשה. הוא יצא למסע ארוך ומפתל בדרכים בלתי מובנות של אותן שנים והגיע לציונו של התנא רבי מאיר בעל הנס, שם חלם על זוגתו לעתיד, ולציונו של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי במירון.
כשעלתה בת אחות אמו מרת סעידה לארץ הקודש בשנות ה' תש"ח, הכריז רבו הרב הגדול המקובל חכם אפריים הכהן כי "הגיעה זוגתו של חכם אהרן" והוא אכן היה השדכן. זוגתו לעתיד חלמה אז כי אמו של ה"תולדות אהרן ומשה" מוסרת לה מגש ובו זר פרחים וארבעה כיפות כשהיא אומרת לאחות אמה שעדיף כי תתן מגש זה לבנה הצדיק. בעתיד צהלה משמחה כשראתה כי נולדו להם ארבעה בנים ובת אחת כמו ציור החלום.
בהמשך ייסד עם ידידו המקובל חכם סלמאן מוצפי את ישיבת "בני ציון" על קברה של רחל אמנו, מחשש כי בלילה ספרי הקודש יגנבו, היו ה"תולדות אהרן ומשה" ואחיו הרה"צ חכם יוסף צ. י. חכם ברוך. מעלם נושאים כל ערב את ספרי הקודש על כתפיהם בשקים ובעת חצות הלילה שבים לקברה של רחל אמנו ע"ה כשהשקים ללומדי הישיבה שוב על כתפיהם[17].
על אף שהיו סומכים עליו בהעברת כספים לישיבות ולמוסדות תורה על פי מוצא פיו כלפי המקום או האדם הנזקק לכך, לא הסכים לקבל כספים למענו עצמו על אף שהוא חי בעוני ומחסור.
בין מקומות התורה להם העביר כספים נמצאים גם ישיבת "פורת יוסף" תכב"ץ וארגון "יד לאחים". חילק תפילין מהודרים מאוד של רש"י, של ר"ת ושל שימושא רבה, לאנשים שידם לא היתה משגת זאת ועודד מאוד במרץ להניח לכל הפחות את זוג התפילין לדעת רבינו תם. הוא עצמו הניח תפילת שחרית את שני זוגות התפילין של רש"י ור"ת יחדיו ואילו בתפילת המנחה אף שימושא רבה בתפילת המנחה כמנהג רבינו האר"י הקדוש.
עסק בתיקונים ובתיקוני נפטרים. באחד מהתיקוני הנפטרים סיפרה רעייתו שהיתה דמות יונה בבית כשהבית סגור וקור עז בחוץ, דמות היונה הגיעה למיטתו והקיפה את המיטה וכשהתעורר ה"תולדות אהרן ומשה" סיפר שהדבר ידוע לו ממה שחלם באותה עת וזוהי הנשמה שתוקנה שבאה להודות לו על כך[18].
היה בדעתו לערוך תיקון מסוכן מאוד לו עצמו למען קירוב הגאולה[19], אך מנעו ידידו חכם סלמאן מוצפי ממעשה זה, בכך שבחר שלא להשתתף עמו בכך ולא ניתן לערוך תיקון זה יחידי[20].
הצדיק חכם יחזקאל ירוחם חתנו של ידיד ה"תולדות אהרן ומשה" הרב המקובל חכם סלמאן מוצפי סיפר כי היו הם עורכים תיקון לכפרת עוונות בהכנסת גופם לדוד מי קרח, ה"תולדות אהרן ומשה" כאילו לא השתתף בתיקון משאין ביכולתו, אך כשפנה חתנו של המקובל חכם סלמאן מוצפי הוא הרה"צ ר' יחזקאל ירוחם להורדת דוד מי הקרח מגג בית הכנסת "מנחת יהודה" שם התיקון נערך, מצאו קפוא ומעולף, הוא אז חימם לו מים והצליח להשיב לו את רוחו.
היה בתענית דיבור כל חייו מלבד דיבור שנצרך ביותר ושמסוג הנאמר עליו בחז"ל "שיחת חולין של תלמידי חכמים". כמו כן היה צם שלושה ימים ברצף בימי השובבי"ם[21]
הרה"צ רבי יאשיהו פולק מחסידות ביאלה מספר שנקשר הוא אליו בתחילה ממראה שראה במירון של אותם ימים בהם היתה כברת דרך קשה ביותר למירון, נסיעה בטקסי לתחנת הרכבת ליד גן הפעמון, רכבת לבית שמש, נסיעה לחיפה, מחיפה נסיעה לצפת, ירידה בכביש ועלייה על קוצים וברקנים לציונו של רשב"י כאשר הזמנים של הרכבים הציבוריים מעיר לעיר היו רק שלושה פעמים ביום ואם לא מספיקים להגיע למירון ביום אחד- אז מגיעים רק ביום שלאחריו. הוא הגיע לשם במסירות נפש ופנה לישון שם. באמצע הליל שמע קול רעש ופחד על נפשו מאוד. בהמשך התקרב אליו הקול ואז שמע שמבקש הוא משהו להדליק בו אש, הרב יאשיהו פולק פחד ואמר 'לא. אין לי כזה דבר'. עבר זמן מה והנה נדלקת אש והרב פולק יאשיהו עוקב אחריה בפחד לאן היא מגיעה, עד שראה את הדמות הזו בוכה בבכי מר ונשגב מהבנה במנגינת "נהרות בבל" משם הגיעה הדמות בראשיתה ומיד חקר אחר אותה הדמות עד שנקשר אליה בכל נפשו ומאודו וכך נהיה לתלמידו ומקורבו.
ידוע היה בחלומות נשגבים של חזיונות על העתיד ולחיזוקם של אנשים הצריכים לכך גילה כי אף ראה את מקומו לעתיד בגן עדן.
הרב הגדול המקובל חכם מרדכי שרעבי נהג להדר לו באומרו "ברוך הבא, גברא רבה" עת הגיע ללמוד עמו קבלה וגיסו המקובל האלקי חכם ציון ברכה אמר עליו "הלוואי והיו לי רבע ממידותיו, הייתי מסתפק בזה". הגה"צ רבי בנימין זאב חשין הנקרא "הצדיק הירושלמי" ראהו בכניסה לכותל המערבי לבוש בבגדי השבת כמנהגו בימי השישי וכאומרו שאז נפגשים שם עם נשמות האבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, כשהבחין בו הרב חשין ניגש לנשק את ידו ואילו ה"תולדות אהרן ומשה" חשב אף הוא לנסות זאת מול ידו של הרב חשין. אחר כך נשאל הרב חשין, שנודע כמבין בחכמת הפרצוף להפליא, מה ראה כעת, השיב הרב חשין כי ראה עמוד של אש מיתמר ועולה מפניו הקדושות.
בעריכת חיבורו "תולדות אהרן ומשה" התייעל בהבנת לשון הקודש צחה להבנת הקוראים בידידו ותלמידו חברו הרב הגדול המקובל חכם שמואל דרזי - ראש ישיבת "ניות ברמה", ברב הגדול המקובל רבי שלום בכמוהר"ר עובדיה הדאיה - ראש ישיבת "בית א-ל" ובראשון לציון הרב הגדול הגאון החסיד המקובל רבי מרדכי אליהו[22] ואילו בחיבורו "מוסר ישמח לב" כתב ככתבם וכלשונם את דברי רבותיו הגדולים זצוק"ל.
עת פטירתו ביום ל' סיוון של שנת ה' תשמ"ט בכה עליו מרורים ידידו זקן המקובלים חכם יצחק כדורי עמו למד בחברותא וביקש חלקה ליד מקום מנוחתו. מקום מנוחתו הוא בכניסה להר המנוחות. אגב, מקום זה משמש כצינור ישועות פרטי וכללי[23] ובפרט בימי ערב ראש חודש, ט"ו לחודש וערב שבת קודש (יום השישי) בטרם בוא חצות היום, ימים שאותם פירט הרב בפתיחה לספרו "תולדות אהרן ומשה" בשם רבינו האר"י הקדוש כימים בהם נשמת הצדיק נמצאת על קברו ביותר ולכן בימים הללו מועיל במיוחד אם המשתטח עצמו יבקש מבורא עולם שישמע בקשתו בזכות נשמת הצדיק או לחלופין בימים הללו גם מועילה במיוחד ההשתטחות והבקשה מנשמת הצדיק כי יתפלל הוא על המשתטח. כשהיוצא מן האמור הוא שהיות והרב "תולדות אהרן ומשה" נפטר בראש חודש כאשר ידוע מהמקובלים כלפי ראש חודש שהנשמה אז אינה במקום ציונה, העולים לקברו לרוב עולים בערב יום פטירתו, שזהו ערב ראש חודש תמוז[24].[[קובץ:|ממוזער|מקום ציונו בכניסה להר המנוחות]]
רב רבנן חכם יהודה יהושע חיים צדקה אמר אז כי "המגן של עם ישראל" נסתלק כשהוא קישר דבריו לפיגוע של דרדור רכב ציבורי גדול עם ארבעים ואחת[25] נספים לתהום ליד טלז-סטון באומרו שזה בגלל שאין את "המגן" שהיה עד כה, אמרו כי רב רבנן חכם יהודה צדקה נמצא צודק בדבריו כשאף אמר "קרה מה שלא קרה משך חמישים שנה" בנוגע לפיגוע זה, כי אכן זו גם לא היתה הפעם האחרונה של פיגוע שכזה[26] ואף קולו החזק של ראש ישיבת "ראשית חכמה" שר התורה והיראה חכם שבתי אטון נישא אז ברמה בכוונו לאותם דברים של חכם יהודה צדקה.
הגה"צ חכם יוסף עדס מראשי ישיבת "פורת יוסף".